לאחר שאוריה סירב לרדת לביתו, דוד מנסה לעכב אותו ומורה לו שֵׁב בָּזֶה, כלומר במקום הזה, תוך הבטחה שרק וּמָחָר אֲשַׁלְּחֶךָּ חזרה לשדה הקרב. דוד קיווה שהידיעה על דחיית היציאה תרגיע את אוריה, שהיה דרוך לחזור למלחמה, ותגרום לו לנצל את הזמן הפנוי כדי לבקר בביתו. בנוסף, הזמן שהתפנה אפשר לדוד לארח אותו לסעודה, מתוך מחשבה ששתיית יין תעודד אותו ללכת לאשתו. בסופו של דבר, וַיֵּשֶׁב אוּרִיָּה בִירוּשָׁלִַם בַּיּוֹם הַהוּא וּמִמָּחֳרָת, והמתין בעיר עד שדוד שלח אותו לבסוף לדרכו.
שמואל ב, פרק י״א, פסוק י״ב
וַיֹּ֨אמֶר דָּוִ֜ד אֶל־אוּרִיָּ֗ה שֵׁ֥ב בָּזֶ֛ה גַּם־הַיּ֖וֹם וּמָחָ֣ר אֲשַׁלְּחֶ֑ךָּ וַיֵּ֨שֶׁב אוּרִיָּ֧ה בִירוּשָׁלַ֛͏ִם בַּיּ֥וֹם הַה֖וּא וּמִֽמׇּחֳרָֽת׃
שיתוף הפסוק
רוצים להנציח נופל?
הקדש פסוק זה לחלל צה״לנעזרתם בפירוש שלנו ומצאתם בו ערך?
עזרו לנו להגדיל תורה ולהאדירה. תחזוקת האתר והשבחת התוכן כרוכות בהוצאות מרובות. תרומה קטנה שלכם תסייע לנו להחזיק את הפלטפורמה ותהפוך אתכם לשותפים מלאים בהנגשת חוכמת המקרא.
תרמו עכשיומה דעתכם על הפירוש?
התחברתם? יש לכם חידוש או הארה על הפסוק שלמדתם כאן? נשמח לשמוע!
ההערות שלכם חשובות לנו ועוזרות לשפר את הפירוש.