לאחר שדוד מברר עם אוריה על מצב המלחמה, הוא פונה לקדם את מטרתו האמיתית. מתוך רצון להסתיר את חטאו עם בת שבע ולמנוע את חשיפת הריונה, דוד רוקם תוכנית שתגרום לציבור לחשוב כי הילד שייוולד הוא בנו של אוריה. לשם כך, הוא מורה לו לשוב אל ביתו ולנוח מטורח הדרך והמלחמה.
ההוראה וּרְחַץ רַגְלֶיךָ אינה רק בקשה להיגיינה או מנוחה, אלא משמשת בלשון נקייה כרמז לקיום יחסי אישות עם אשתו [מצודת דוד, ביאור שטיינזלץ]. יש המבארים כי פעולת הרחיצה רומזת לטבילה הנדרשת לאחר קיום היחסים, ודוד עודד אותו בכך שלא יימנע מקרבה לאשתו חרף צער המלחמה [אלשיך].
כדי להבטיח את הצלחת התוכנית, דוד דואג כי תצא אחרי אוריה מַשְׂאַת הַמֶּלֶךְ. רוב הפרשנים מסכימים כי מדובר במנת מזון מכובדת או סעודת מלכים שנשלחה אליו כמתנה. משלוח זה נועד לכבד אותו כגיבור השב משדה הקרב ולהעניק לו בביתו את האירוח שהיה מקבל בארמון [ביאור שטיינזלץ, אלשיך], אך מטרתו הנסתרת הייתה לשמח את ליבו כדי שיבוא על אשתו [מצודת דוד]. מנגד, קיימת דעה ייחודית המפרשת את המילה מַשְׂאַת כאבוקה של אש, שנועדה ללוות אותו ולהאיר לו את הדרך לביתו [רלב"ג].
אולם, אוריה מסכל את התוכנית, אינו יורד לביתו ונשאר לישון בפתח בית המלך. סירוב זה אינו רק חוסר שיתוף פעולה, אלא נתפס כפגיעה חמורה במלכות. יש המדגישים כי במעשיו אלו אוריה המרה את פי המלך פעמיים: תחילה כאשר סירב לפקודה הישירה ללכת לביתו, ושוב כאשר ביזה בפומבי את הכבוד הגדול שהעניק לו המלך כששלח סעודה אל ביתו. בכך למעשה הפך את עצמו למורד במלכות החייב מיתה [מלבי"ם]. משראה דוד כי תוכנית ההסתרה נכשלה לחלוטין, הוא נאלץ לשנות את פעולתו ולסבב את מותו של אוריה בשדה הקרב כדי שיוכל לשאת את בת שבע מבלי שייוודע דבר החטא [רלב"ג].