השמועה על נפילתו של אוריה בשדה הקרב מתפשטת במהירות, תוך שהיא מובילה לתקופת אבל רשמית המסתירה מציאות מורכבת. דבר מותו של אוריה לא נשמר בסוד אלא התפרסם מיד, וייתכן שהשליח אף הודיע לבת שבע על כך באופן מפורש [ביאור שטיינזלץ, אברבנאל]. בעקבות הבשורה, וַתִּסְפֹּד, היא קיימה את מנהגי האבלות והספידה אותו כראוי [ביאור שטיינזלץ, אברבנאל].
עם זאת, הכתוב משתמש בשינוי לשוני דק המעיד על הפער שבין תפיסת הציבור למציאות. בתחילה הכתוב מכנה את אוריה אִישָׁהּ, ולאחר מכן בַּעְלָהּ. המונח אִישָׁהּ מבטא חיבה וקשר נישואין פעיל. תיאור זה משקף את דעת הקהל, שסברו כי השניים עדיין נשואים ולא היו מודעים לכך שאוריה השאיר לה גט כריתות, כנהוג אצל חיילים היוצאים למלחמה. לעומת זאת, כאשר היא מספידה אותו, הכתוב עובר להשתמש במילה בַּעְלָהּ, מונח המצביע על אדנות או על קשר טכני בלבד. בת שבע הספידה אותו מתוך ידיעה שקשר הנישואין ביניהם כבר פקע והיא למעשה אישה מגורשת [מלבי"ם, אלשיך].
הספד פומבי זה ותקופת האבל אפשרו לדוד לשאת אותה לאישה מיד לאחר מכן. צעד מהיר זה היה הכרחי כדי להסתיר את דבר הריונה מעיני הציבור, כך שהאמת נותרה נסתרת מידיעת העם וגלויה אך ורק לפני ה' [מלבי"ם, אברבנאל].