ההתרחשות בין דוד לבת שבע מובילה לתוצאה מיידית, המניעה את שרשרת האירועים הבאים. ההבנה המהירה של בת שבע בדבר מצבה מובילה אותה לשלוח מסר דחוף וברור למלך.
המילים וַתַּהַר הָאִשָּׁה מצביעות על כך שהמעשה אירע בדיוק במועד הראוי והמתאים ביותר להתעברות [ביאור שטיינזלץ]. ידיעתה המהירה על כך באה לידי ביטוי בהכרזה הָרָה אָנֹכִי. הפרשנים מסבירים כי היא הרגישה מיד בעיבורה משום שמיד לאחר המעשה נסתלקו הליחות מרחמה, תופעה גופנית המעידה על קליטת ההיריון [רלב"ג, מלבי"ם].
כאשר בת שבע שולחת להגיד לדוד על מצבה, היא מבהירה לו שהיא הרה לו, ושהעובר הוא בוודאות שלו [ביאור שטיינזלץ]. ודאות זו נשענת על פער הזמנים שבין עזיבת בעלה לבין המעשה עם דוד. אוריה החיתי השאיר לה גט בחודש סיוון, ואילו המעשה עם דוד התרחש בסוף חודש אלול. פער זמנים זה יצר את תקופת ההבחנה הנדרשת כדי להבדיל בין זרעו של הבעל לזרעו של אדם אחר, ולכן היה ברור לחלוטין שההיריון הוא מדוד [מלבי"ם].