יואב מתדרך את השליח היוצא אל דוד עם הדיווח על מהלכי הקרב, ומכין אותו מראש לתגובתו הזועמת הצפויה של המלך. הַמַּלְאָךְ המוזכר בפסוק הוא השליח [ביאור שטיינזלץ]. יואב מנחה אותו כיצד לנהוג כְּכַלּוֹתְךָ אֵת כָּל דִּבְרֵי הַמִּלְחָמָה לְדַבֵּר אֶל הַמֶּלֶךְ, כלומר לאחר שיסיים למסור את כל פרטי הקרב.
ההנחיה המפורטת נובעת מההבנה כי בסיום הדיווח המלך עתיד לכעוס על כך שהלוחמים התקרבו אל החומה, שכן מדובר בשתי טעויות טקטיות חמורות בניהול מצור. הטעות הראשונה היא עצם ההתקרבות אל העיר, שכן צבא צר אמור לשמור על מרחק ביטחון כדי לא להיכנס לטווח הירי של החצים מעל החומה, ולהישמר מפני מתקפת פתע של כוחות היוצאים מן העיר. הטעות השנייה היא ההגעה אל החומה עצמה. גם אם הכוחות נאלצו להיכנס לטווח הירי, חובה עליהם להיזהר שלא להתקרב ממש אל החומה, שכן ממרחק כזה יכולים המגנים, ואפילו נשים, להשליך עליהם אבנים מלמעלה. לכן יואב מכין את השליח לשאלתו הנוקבת של דוד, שתדרוש לדעת מה הייתה הסיבה ההכרחית שגרמה להם לקחת סיכון כה גדול ולפעול בניגוד לכללי המלחמה [מלבי"ם].