לאחר מספר ימים של לחימה והתפתחויות בשדה הקרב מאז ביקורו של אוריה בירושלים, מגיע הרגע לעדכן את המלך במצב, אך הדיווח נושא עמו משמעות נסתרת וקודרת. וַיִּשְׁלַח יוֹאָב באמצעות שליח או מכתב [ביאור שטיינזלץ], כדי למסור לדוד אֶת כָּל דִּבְרֵי הַמִּלְחָמָה.
מסירת המידע מתוכננת בקפידה מתוך חישוב פוליטי ופסיכולוגי מדוקדק. יואב מנחה את השליח לדווח על המהלך הצבאי המסוכן של התקרבות הלוחמים אל חומת העיר. ההוראה היא שאם המלך יכעס על צעד זה, רק אז יוסיף השליח ויבשר גם על מותו של אוריה החתי. תכנון זה נועד לשרת מטרה כפולה: כלפי חוץ, השליח מציג זאת כבשורת איוב נוספת למלך הזועם, אך ברובד הסמוי, דוד יבין מיד שההתקרבות לחומה נעשתה במכוון רק כדי לקיים את פקודתו להביא למותו של אוריה [אברבנאל].
התניה זו של יואב נועדה להסתיר את הקנוניה. אם דוד לא יפגין כעס, השליח לא יזכיר את מות אוריה כלל, וכך השומעים מסביב לא יחשדו שיואב יזם את המהלך שהוביל למותו. בנוסף, דרך מסירה מורכבת זו מבטיחה שהשליח עצמו יישאר תמים ולא יבין שמותו של אוריה היה למעשה ביצוע של פקודה חשאית מטעם המלך [אברבנאל].