שמואל ב, פרק י״א, פסוק ג׳

דוד שאל ובירר אצל אנשי הבית לגבי זהותה של האישה, ולכך הכוונה במילים וַיִּשְׁלַח דָּוִד וַיִּדְרֹשׁ. השליח חזר וַיֹּאמֶר למלך כי מדובר באשתו של אוּרִיָּה הַחִתִּי, שהיה גר צדק או יהודי שהתגורר בין החתים, אם כי יש המסבירים שדוד עצמו אמר זאת מתוך פליאה מכיוון שידע כי היא מיועדת לו כבת זוג. כאשר שמע דוד שהיא בַּת אֱלִיעָם, בנו של יועצו הבכיר, הוא הסיק בוודאות שבידיה גט מותנה, כפי שנהגו לכתוב כל יוצאי צבאו כדי למנוע מנשותיהם להישאר עגונות במקרה שיפלו בקרב. משום כך תכנן דוד להשאיר את אוריה בחזית המלחמה, כך שהתנאי יתקיים, הגט יחול למפרע ויתברר שהיא אישה פנויה לחלוטין.