שמואל ב, פרק י״א, פסוק י״א

קרה לכם פעם שהרגשתם לא נעים ליהנות ולנוח בזמן שהחברים שלכם מתאמצים ועובדים קשה? זה בדיוק מה שהרגיש אוריה החייל. המלך דוד מציע לו ללכת לנוח בביתו, אבל אוריה הוא חבר נאמן ולוחם אמיתי שמסרב לעזוב את חבריו שנמצאים בחזית. הוא מסביר למלך שיש שתי סיבות לכך שהוא לא מוכן לחזור הביתה. הסיבה הראשונה היא שהָאָרוֹן, שהוא ארון הברית שיוצא עם העם למלחמה, יחד עם וְיִשְׂרָאֵל וִיהוּדָה, כלומר החיילים, יֹשְׁבִים בַּסֻּכּוֹת, זאת אומרת נמצאים בתוך מחנה הצבא. הסיבה השנייה היא שוַאדֹנִי יוֹאָב וְעַבְדֵי אֲדֹנִי, שר הצבא ושאר החיילים הגיבורים, נמצאים עַל פְּנֵי הַשָּׂדֶה חֹנִים, כלומר ישנים בחוץ וחשופים לקור ולחום. אוריה כל כך רציני עד שהוא נשבע ואומר חַיֶּךָ וְחֵי נַפְשֶׁךָ, שזו שבועה מיוחדת בחייו של המלך, שלא יעשה דבר כזה. אוריה לא ידע זאת, אבל התשובה התמימה שלו קלקלה תוכנית סודית של דוד. בנוסף לכך, אוריה עשה טעות קטנה בדיבור שלו שגרמה לו להסתבך מאוד. כשהוא אמר למלך את המילים וַאדֹנִי יוֹאָב, הוא בעצם קרא לשר הצבא שלו "אדוני" ממש מול המלך דוד בעצמו. לקרוא למישהו אחר "אדוני" בנוכחות המלך נחשב לפגיעה גדולה בכבוד המלכות ולמעשה של מרד, וזה גרם למלך לכעוס עליו ולדאוג שיקבל עונש חמור במלחמה.