התבססותו של דוד כמלך על כלל ישראל, מעבר להיותו מנהיג שבטי ומקומי, הביאה להכרה בינלאומית במעמדו [מלבי"ם, ביאור שטיינזלץ]. הכרה זו באה לידי ביטוי כאשר חירם מלך צור, ממלכה צפונית גדולה שאין לבלבל בינה לבין רומי [אברבנאל, ביאור שטיינזלץ], יוזם קשר עם דוד. חירם שולח מַלְאָכִים, כלומר שליחים, כדי לברך את דוד על המלכתו ולכרות עמו ברית של שלום וידידות [מלבי"ם, אברבנאל, ביאור שטיינזלץ].
יחד עם השליחים, חירם שולח עֲצֵי אֲרָזִים. השליחים הביאו את העצים הללו עמם לירושלים [מצודת דוד], מכיוון שעצי ארז משובחים לא היו בנמצא בארץ ישראל [אברבנאל]. בנוסף לחומרי הגלם, נשלחו גם חָרָשֵׁי, שפירושם אומנים ובעלי מקצוע [מצודת ציון]. קבוצה זו כללה חָרָשֵׁי עֵץ, שהם נגרים מומחים החוטבים ומעבדים את העצים [רד"ק, ביאור שטיינזלץ], וכן חָרָשֵׁי אֶבֶן קִיר, שהם אדריכלים ובנאים מומחים היודעים לבנות קיר וכותל מאבן [מצודת דוד, מצודת ציון, רד"ק, ביאור שטיינזלץ].
מטרת המשלחת כולה הייתה לבנות לדוד בית מפואר בעיר ציון, מעשה שסימל את הידידות בין הממלכות ואת ביסוס מלכותו של דוד בעיני העמים השכנים [מלבי"ם, אברבנאל, ביאור שטיינזלץ].