ניצחונו המוחלט של דוד על הפלשתים הושג בזכות התבטלותו המלאה לאסטרטגיה האלוהית, גם כאשר זו דרשה ממנו לפעול בניגוד להרגליו. אף על פי שדוד לא היה מורגל בתמרוני איגוף בשדה הקרב, הוא ציית להוראות במלואן [ביאור שטיינזלץ]. הכפילות בביטוי וַיַּעַשׂ דָּוִד כֵּן כַּאֲשֶׁר צִוָּהוּ ה' נועדה להדגיש כי דוד כבש את רוחו ופעל אך ורק משום שזו הייתה מצווה אלוהית. בכך רצה ה' להרגיל את דוד שלא לפעול על דעת עצמו כפי שעשה שאול המלך, אלא להישמע תמיד לעצה האלוהית, לא להישען רק על צדקתו, ולהכיר בכך שהגבורה והעצה שייכות לה' [אברבנאל].
מערכה זו לא התנהלה בנקודה אחת קבועה, אלא התאפיינה במרדף מתמשך. הפלשתים נסו על נפשם, ודוד הכה בהם שוב ושוב לאורך מסלול בריחתם [ביאור שטיינזלץ]. מסלול זה מתואר במילים מִגֶּבַע עַד בֹּאֲךָ גָזֶר. הביטוי עַד בֹּאֲךָ משמעותו עד המקום שבו נכנסים אל העיר גזר, והוא מנוסח כפנייה לאדם המכיר את הגיאוגרפיה המקומית, סגנון המצוי רבות במקרא [מצודת דוד]. באשר לשמות המקומות עצמם, מִגֶּבַע וגָזֶר הם אותם היעדים המוזכרים בתיאור המקביל בספר דברי הימים בשמות "גבעון" ו"גזרה" [רד"ק].