מיד לאחר שדוד מומלך על כלל ישראל, הוא עולה עם צבאו המאוחד לירושלים. הליכה זו בעיתוי הנוכחי אינה מקרית; ירושלים ממוקמת על הגבול שבין נחלת שבט יהודה לנחלת שבט בנימין, וכיבושה נועד לאחד את הממלכה כולה תחת עיר בירה אחת המקובלת על כל השבטים [מלבי"ם, רד"ק, אברבנאל].
כאשר דוד מגיע אֶל הַיְבֻסִי, אומה שישבה במחוז עצמאי ומבוצר בירושלים שטרם נכבש [מצודת ציון, אברבנאל], מקדמים את פניו יושבי העיר באמירה מתריסה: לֹא תָבוֹא הֵנָּה (למקום הזה). הם מתנים את כניסתו באמירה תמוהה: כִּי אִם הֱסִירְךָ הַעִוְרִים וְהַפִּסְחִים. הפרשנים נחלקו בהבנת כוונתם של היבוסים ובזיהוי אותם עיוורים ופיסחים, ומציגים שלוש גישות מרכזיות:
הגישה הראשונה, גישת הפשט, רואה בדברים הגזמה רטורית ולעג. היבוסים בטחו כל כך בחוזקה של מצודתם, עד שהכריזו כי המקום כה מבוצר שגם שומרים עיוורים ופיסחים יוכלו להגן עליו. לכן, דוד לא יוכל להיכנס לעיר עד שיצליח לסלק אפילו את החלשים שבאנשים [מצודת דוד, אברבנאל, ביאור שטיינזלץ, ורד"ק בשם אבן עזרא].
הגישה השנייה מסבירה כי הַעִוְרִים וְהַפִּסְחִים אינם בני אדם חיים, אלא צלמי נחושת של עבודה זרה. היבוסים, שהיו מזרעו של אבימלך מלך פלשתים, חקקו על צלמים אלו את ברית אי-ההתקפה שנשבע אברהם לאבימלך. הצלמים עוצבו בדמות עיוור, כרמז ליצחק שעיניו כהו, ובדמות פיסח, כרמז ליעקב שצלע על ירכו, כדי לטעון שהברית מחייבת את כל האבות. היבוסים הציבו את הצלמים הללו כדי למנוע מדוד להיכנס מכוח אותה שבועה עתיקה. אולם, דוד ידע כי תוקף השבועה פג, שכן היא ניתנה לאבימלך, לנינו ולנכדו, ובימי דוד הנכד כבר מת והדורות שהוזכרו בשבועה חלפו [רש"י, רלב"ג, רד"ק, אלשיך, חומת אנך].
הגישה השלישית מציגה מנגנון הגנה טכנולוגי-צבאי. לפי גישה זו, הצלמים בדמות העיוורים והפיסחים היו למעשה מכונות מתוחכמות שהוצבו בשער העיר. צלמים אלו חוברו לצינור מים, וכוח זרימת המים הניע אותם כך שהם הניפו והכו בעוצמה רבה במקלות ברזל כבדים. תנועה זו יצרה מחסום פיזי אדיר שמנע מכל אדם להתקרב לשער, והיבוסים טענו שדוד לא יוכל להיכנס אלא אם יצליח לעצור את פעולת המכונות הללו [רלב"ג, מלבי"ם].
בסופו של דבר, הפסוק מסכם את כוונתם המלאה של היבוסים במילה לֵאמֹר, כלומר, השורה התחתונה של דברי ההפלגה שלהם ושל כל אמצעי ההגנה שהציבו הייתה אחת: לֹא יָבוֹא דָוִד הֵנָּה – ביטוי לביטחונם המוחלט שדוד לעולם לא יצליח לחדור לעיר [מצודת דוד, אברבנאל].