שמואל ב, פרק ה׳, פסוק ו׳

II Samuel 5:6Sefaria

וַיֵּ֨לֶךְ הַמֶּ֤לֶךְ וַֽאֲנָשָׁיו֙ יְר֣וּשָׁלַ֔͏ִם אֶל־הַיְבֻסִ֖י יוֹשֵׁ֣ב הָאָ֑רֶץ וַיֹּ֨אמֶר לְדָוִ֤ד לֵאמֹר֙ לֹא־תָב֣וֹא הֵ֔נָּה כִּ֣י אִם־הֱסִֽירְךָ֗ הַעִוְרִ֤ים וְהַפִּסְחִים֙ לֵאמֹ֔ר לֹא־יָב֥וֹא דָוִ֖ד הֵֽנָּה׃

יצא לכם פעם לבנות מבצר חזק מכריות או מאבנים ולהרגיש שאין שום סיכוי שמישהו יצליח להיכנס אליו? תחושה דומה הרגישו האנשים שגרו בירושלים באותה תקופה. מיד אחרי שדוד נבחר להיות מלך על כל עם ישראל, הוא מחליט שהגיע הזמן לאחד את כולם. לכן, הוא בוחר להפוך את ירושלים לעיר הבירה, כי היא נמצאת בדיוק באמצע, על הגבול שבין נחלת שבט יהודה לנחלת שבט בנימין. כשדוד והצבא שלו מגיעים אֶל הַיְבֻסִי, העם ששלט אז בירושלים וישב בתוך מבצר חזק מאוד, התושבים שם בטוחים בעצמם וצועקים לעברו לֹא תָבוֹא הֵנָּה, כלומר, אתה לא תצליח להיכנס למקום הזה. כדי לזלזל בדוד, הם מוסיפים משפט מקניט: כִּי אִם הֱסִירְךָ הַעִוְרִים וְהַפִּסְחִים. הם בעצם צוחקים עליו ומתכוונים לומר שהמבצר שלהם כל כך חזק ומוגן, עד שאפילו אם השומרים שלהם יהיו אנשים חלשים שלא רואים או מתקשים ללכת, דוד עדיין לא יצליח לנצח אותם. בסופו של דבר, המילה לֵאמֹר מסכמת את כל מה שהם ניסו להגיד: לֹא יָבוֹא דָוִד הֵנָּה. הם היו פשוט בטוחים לחלוטין שדוד לעולם לא יצליח לחדור אל תוך העיר שלהם.


רוצים להנציח נופל?
הקדש פסוק זה לחלל צה״ל
פסוק ה׳
פסוק ז׳

נעזרתם בפירוש שלנו ומצאתם בו ערך?

עזרו לנו להגדיל תורה ולהאדירה. תחזוקת האתר והשבחת התוכן כרוכות בהוצאות מרובות. תרומה קטנה שלכם תסייע לנו להחזיק את הפלטפורמה ותהפוך אתכם לשותפים מלאים בהנגשת חוכמת המקרא.

תרמו עכשיו

מה דעתכם על הפירוש?

התחברתם? יש לכם חידוש או הארה על הפסוק שלמדתם כאן? נשמח לשמוע!

ההערות שלכם חשובות לנו ועוזרות לשפר את הפירוש.