עם התבססות שלטונו של דוד בירושלים וההכרה כי ה' הכין אותו למלך גדול, הוא מרחיב את משפחתו המלכותית. הכתוב מציין כי המהלך התרחש אַחֲרֵי בֹּאוֹ מֵחֶבְרוֹן, כלומר לאחר שהמלכות התבססה ויציבותה הובטחה [ביאור שטיינזלץ, חומת אנך].
הכתוב מקדים ומציין שלקיחת פִּלַגְשִׁים קדמה ללקיחת וְנָשִׁים. הסיבה לכך היא שלקיחת פילגש אסורה על אדם רגיל ומהווה זכות השמורה למלך בלבד. לכן, הפילגשים מוזכרות בראשית הדברים כדי להדגיש את החידוש שבמעמדו המלכותי הרם של דוד [חומת אנך].
הפרשנים דנים בהרחבה בהבדל ההלכתי שבין אישה לפילגש. הגישה המרכזית בקרב רוב הפרשנים היא שאישה נישאת באמצעות קידושין וכתובה, בעוד שפילגש נלקחת בקידושין אך ללא כתובה [מלבי"ם, אברבנאל, רד"ק]. מאחר שגם הפילגשים נלקחו בקידושין, בתיאור המקביל בספר דברי הימים הן נכללות תחת התואר הכללי "נשים" [מלבי"ם, אברבנאל]. עם זאת, קיימת דעה נוספת שלפיה פילגש נלקחת ללא קידושין וללא כתובה כלל [רד"ק].
על פי מסורת חז"ל, מספר הנשים והפילגשים של דוד יחד עמד על שמונה עשרה. החלוקה ההיסטורית מלמדת כי שש נשים כבר היו לדוד בהיותו בחברון, ובירושלים הוא הוסיף עליהן עוד שתים עשרה נשים ופילגשים [רד"ק, אברבנאל]. מתוך אותן שתים עשרה, דוד לקח בירושלים שתי נשים בלבד, שאחת מהן היא בת שבע, ועוד עשר פילגשים, אותן השאיר לימים לשמור על הבית בברחו מפני אבשלום [רד"ק].
בסיום הפסוק נאמר וַיִּוָּלְדוּ עוֹד לְדָוִד בָּנִים וּבָנוֹת. בתיאור המקביל בספר דברי הימים מוזכרים שני בנים נוספים, אליפלט ונוגה, שלא נמנו ברשימה כאן מכיוון שמתו עוד בהיותם ילדים קטנים [מלבי"ם].