שמואל ב, פרק ה׳, פסוק כ׳

II Samuel 5:20Sefaria

וַיָּבֹ֨א דָוִ֥ד בְּבַֽעַל־פְּרָצִים֮ וַיַּכֵּ֣ם שָׁ֣ם דָּוִד֒ וַיֹּ֕אמֶר פָּרַ֨ץ יְהֹוָ֧ה אֶת־אֹיְבַ֛י לְפָנַ֖י כְּפֶ֣רֶץ מָ֑יִם עַל־כֵּ֗ן קָרָ֛א שֵֽׁם־הַמָּק֥וֹם הַה֖וּא בַּ֥עַל פְּרָצִֽים׃

דוד מתמודד מול צבא עצום עם כוח לוחמים קטן, אך זוכה לניצחון מוחץ ומהיר. ההכרה בכך שההצלחה הצבאית אינה נובעת מכוחו האישי אלא מהתערבות אלוהית, עומדת במרכז ההתרחשות, ומובילה להענקת שם חדש למקום המערכה, המנציח את האופן הפתאומי והעוצמתי שבו הוכרע האויב.

הגעתו של דוד לזירת הקרב מתוארת במילים וַיָּבֹא דָוִד בְּבַעַל פְּרָצִים. המילה "בעל" מתפרשת כאן במשמעות של מישור או עמק, בדומה לשמות מקומות אחרים כמו "בעל גד" [רש"י, מצודת ציון, רד"ק]. למעשה, המערכה התרחשה באזור המוכר כעמק רפאים, והכתוב משתמש בשם "בעל פרצים" על שם העתיד, כלומר זהו השם שיינתן למקום בעקבות אירוע זה ממש [מצודת דוד, ביאור שטיינזלץ]. מנגד, יש המעניקים לשם המקום משמעות רוחנית עמוקה יותר ומסבירים כי דוד הגיע לקרב כשהוא מלווה ב"בעל הפרצים" האמיתי – ה' בעצמו. לפי גישה זו, ה' הוא שלחם את המלחמה ופעל את מותם של האויבים, בעוד פעולתו הפיזית של דוד הייתה רק בגדר השתדלות ומציאות נראית לעין [אלשיך].

לאחר הניצחון, דוד מכריז פָּרַץ ה' אֶת אֹיְבַי לְפָנַי. המילה "פרץ" מבטאת שבירה, הרס וניפוץ [מצודת ציון, ביאור שטיינזלץ]. דוד מבין כי ניצחון של צבא קטן מול עם רב כל כך אינו טבעי, ולכן הוא מייחס את שבירת האויב לה' [רד"ק]. הניצחון במערכה היה כפול, וכלל פגיעה הן בשרם הרוחני של הפלשתים והן בעם עצמו [אלשיך].

השמדת האויב מתוארת כְּפֶרֶץ מָיִם. הפרשנים מסכימים כי הדימוי מתאר מים שוטפים הפורצים לפתע את גדות הנהר ומוטטים גדרות בדרכם. עם זאת, הם נחלקים לגבי הנקודה המרכזית שאותה בא הדימוי להמחיש:
גישה אחת מדגישה את הפתאומיות והעוצמה הממוקדת. בדומה לנהר שוטף הנתקל בקיר גבוה, המים מצטברים עד שברגע אחד הם פורצים את הקיר כולו כאחת. כך ה' שבר את הפלשתים בתכיפות, בשעה קלה ובמקום אחד, מבלי שדוד יצטרך לרדוף אחריהם ולהתפשט לכל עבר [מצודת דוד, אלשיך]. תיאור זה נמשל גם לכלי חרס המלא במים אשר נשבר בבת אחת [רד"ק].
לעומת זאת, גישה אחרת שמה את הדגש דווקא על הפיזור שיוצרים המים. כשם שמים הפורצים את גדותיהם מתפשטים לכל עבר, כך גם האויבים נשברו, נפוצו והתפזרו לכל כיוון [מלבי"ם].

בסיום האירוע נאמר עַל כֵּן קָרָא שֵׁם הַמָּקוֹם הַהוּא בַּעַל פְּרָצִים. בעקבות דבריו של דוד, הוסב שמו של המקום לזכר אותן פרצות ושברים שעשה ה' באויב, וכהכרה בכך שה' הוא "בעל הפרצים" שחולל את הניצחון [מצודת דוד, ביאור שטיינזלץ, אלשיך].

רוצים להנציח נופל?
הקדש פסוק זה לחלל צה״ל
פסוק י״ט
פסוק כ״א

נעזרתם בפירוש שלנו ומצאתם בו ערך?

עזרו לנו להגדיל תורה ולהאדירה. תחזוקת האתר והשבחת התוכן כרוכות בהוצאות מרובות. תרומה קטנה שלכם תסייע לנו להחזיק את הפלטפורמה ותהפוך אתכם לשותפים מלאים בהנגשת חוכמת המקרא.

תרמו עכשיו

מה דעתכם על הפירוש?

התחברתם? יש לכם חידוש או הארה על הפסוק שלמדתם כאן? נשמח לשמוע!

ההערות שלכם חשובות לנו ועוזרות לשפר את הפירוש.