התייעצות צבאית ורוחנית קודמת ליציאה לקרב, כאשר דוד פונה לבקש את הדרכתו המדויקת של ה'. פנייתו של דוד ותשובתו המיידית של ה' שזורות זו בזו, עד כדי כך שבספרים ישנים כלל לא מופיע פסק או רווח באמצע הפסוק בין השאלה לתשובה [מנחת שי].
בפנייתו לה', דוד שואל הַאֶעֱלֶה אֶל פְּלִשְׁתִּים. השימוש במונח עליה נובע מתנאי השטח, שכן ההליכה מן המדבר לעבר עמק רפאים הסמוך לירושלים, לשם התפשטו כוחות הפלשתים, כרוכה בעליה פיזית [מלבי"ם, אברבנאל].
תשובתו של ה' לדוד אינה מסתכמת באישור היציאה לקרב, אלא מנוסחת כהבטחה כפולה: כִּי נָתֹן אֶתֵּן אֶת הַפְּלִשְׁתִּים בְּיָדֶךָ. הפרשנים [אלשיך, חומת אנך] עומדים על כפילות המילים נָתֹן אֶתֵּן, ומסבירים כי היא משקפת את הדרך שבה ה' מנהל מערכות. בטרם נופלת אומה בארץ, ה' מכניע תחילה את השר הרוחני הממונה עליה בשמיים, וכך מותש כוחו של העם. הכפילות מלמדת על שתי פעולות מקבילות: מסירת השר העליון ממעל, ומסירת העם עצמו למטה, כאשר ה' כביכול נמצא לצד דוד ועושה עמו את המלחמה.
ניצחון כפול ופלאי זה, המכה באויב בפתע פתאום כהתפרצות אדירה של מים [אברבנאל], עומד ביסוד שמו של מקום המערכה שייקרא לימים "בעל פרצים" בלשון רבים – רמז לשתי הפרצות שהתרחשו במקביל, במרומים ובארץ [אלשיך, חומת אנך].