תארו לעצמכם שאתם מוזמנים פתאום לארמון המלך, אבל אתם לא יודעים אם הוא כועס עליכם או רוצה לעזור לכם. איך הייתם מרגישים? זה בדיוק מה שהרגיש מפיבושת כשהגיע לדוד המלך. הלב שלו היה מלא ברגשות מעורבים. מצד אחד הוא היה בֶּן־שָׁאוּל, הנכד של שאול המלך, ולכן הוא פחד מאוד שדוד ירצה להעניש אותו. אבל מצד שני הוא היה בֶּן־יְהוֹנָתָן, הבן של החבר הכי טוב של דוד, וזה נתן לו תקווה שדוד יעשה איתו חסד.
עד לאותו רגע, מפיבושת נאלץ להסתתר. כעת, כשהוא מתייצב בארמון, אנחנו לומדים על שמו. השם מְפִיבֹשֶׁת מראה לנו שהוא היה אדם חכם מאוד, כל כך חכם עד שהיה יכול לבייש בחכמתו אפילו את המלך בדיונים של הלכה, וזה הוכיח שכל מי שניסה לומר עליו שהוא חסר דעת פשוט טעה.
כשהוא עומד מול דוד, הפחד שלו כל כך גדול עד שהכתוב מתאר וַיִּפֹּל עַל־פָּנָיו וַיִּשְׁתָּחוּ. הוא פשוט רעד מאימה. כשדוד קורא בשמו, מפיבושת עונה לו בכניעה מוחלטת הִנֵּה עַבְדֶּךָ. בתשובה הזו הוא בעצם אומר לדוד שהוא משלים עם הגורל שלו, ומוכן לקבל כל החלטה או עונש שהמלך יטיל עליו.