קרה לכם פעם ששמעתם שם של מישהו והייתם בטוחים שיש לו משמעות מסוימת, אבל אז גיליתם שזה פשוט השם שלו? כשקוראים את רשימת ששת הבנים של אדם בשם אצל, פוגשים את אחד הבנים שקוראים לו בֹּכְרוּ. במבט ראשון, השם הזה נשמע כמו המילה בכור, כלומר הבן הגדול ביותר במשפחה. אבל האמת היא שזה בכלל לא תואר שמתאר אותו, אלא פשוט השם הפרטי שלו.
עוד דבר מעניין שאפשר לשים לב אליו הוא השם של האבא. השם שלו מופיע פעמיים, אבל מנוקד קצת אחרת בכל פעם. בהתחלה קוראים לו וּלְאָצֵל, ובסוף המשפט הניקוד משתנה לצירוף בְּנֵי אָצַל. למה זה קורה? בדיוק כמו שאנחנו עוצרים קצת ולוקחים אוויר כשאנחנו מסיימים לדבר, גם בתנ"ך, כשמילה נמצאת ממש בסוף המשפט, הניקוד שלה לפעמים משתנה קצת כדי לסמן לנו שעכשיו הגענו לסוף הנקודה ועוצרים.