מלכים א, פרק י״ב, פסוק י״א

מתוך ביטחון עצמי של מי שגדל כבן מלך והתרגל למעמדו, רחבעם מפגין סמכות מוחלטת כלפי העם ובוחר שלא להתפשר עמם. הוא טוען שאם לאביו היה הכוח להכריח את העם לשאת בעול מתחילתו כאשר העמיס והטעין עליהם משא כבד, הרי שמתוקף ירושתו הבלתי מוגבלת הוא יכול להכריז ואני אוסיף על עלכם, שכן כעת העם ייאלץ לכלכל גם את אנשיו וסוסיו הרבים. כדי להמחיש את חומרת הענישה שיטיל על מי שלא יספק את צורכי המלך, הוא מאיים כי בעוד שאביו יסר והכה את העם בשוטים רגילים המשמשים להלקאת סוסים, הוא עצמו יכה אותם בעקרבים. הכוונה אינה לבעל החיים, אלא לשוטים מיוחדים המשובצים בקוצים וענפים עוקצניים שנוקבים את הבשר ומכאיבים הרבה יותר מהלקאה רגילה.