תשובתו הקשה של רחבעם לבקשת העם משקפת את ביטחונו העצמי של מי שגדל כבן מלך והתרגל למעמדו. בהשפעת יועציו הצעירים, שהניחו כי השלטון מובטח לו בכל מצב ואינו יכול לסור מידיו, הוא בוחר להפגין סמכות מוחלטת כלפי ירבעם והעם במקום להשיב ברכות או להתפשר אפילו באופן חלקי [ביאור שטיינזלץ].
רחבעם מבסס את איומו על היגיון שלטוני: אם לאביו היה את הכוח לחדש ולהכריח את העם לשאת בעול מתחילתו, קל וחומר שלו עצמו, מתוקף זכותו וירושתו למלכות בלתי מוגבלת, יש את הכוח הפשוט יותר להוסיף על הקיים [מלבי"ם]. משמעות ההכרזה ואני אוסיף על עלכם היא מעשית, שכן עם עלייתו לשלטון יתרבו אנשיו וסוסיו, והעם יאלץ לכלכל גם אותם [מצודת דוד]. הפועל העמיס מתאר פעולה של הטענת משא כבד [מצודת ציון, רד"ק], ויש המציינים כי במסורות הדפוס העתיקות קיימים הבדלי ניקוד באות עי"ן של מילה זו, בין חטף סגול לשווא [מנחת שי].
כדי להמחיש את חומרת עונשם של המורדים, רחבעם משווה בין דרכי הענישה. המילה יסר מתפרשת כהכאה וייסורים [מצודת ציון] שנועדו להכריח את העם למלא את מחסורו של המלך [מצודת דוד]. בעוד ששלמה השתמש בשוטים, שהם שבטים ומקלות רגילים המשמשים להלקאת סוסים [רלב"ג, מצודת ציון, רד"ק], רחבעם מאיים להשתמש בעקרבים. הפרשנים מסכימים כי אין הכוונה לבעל החיים, אלא למין קוצים או ענפים של ורד הבר שעוקצים כעקרב [רש"י, מצודת ציון], או לשוטים מיוחדים המשובצים בקוצים שנוקבים את הבשר ומכאיבים הרבה יותר מהלקאה בשבט רגיל [רלב"ג, רד"ק, מצודת דוד, ביאור שטיינזלץ].