רחבעם עומד בצומת דרכים גורלי מול דרישות העם, ופונה להתייעץ עם הדרג המדיני הוותיק של הממלכה. אף על פי שהעם טרם קיבל את מלכותו באופן מלא, הכתוב בוחר לכנותו כאן "המלך". הסיבה לכך היא שרחבעם כבר החזיק בתפיסה עצמית של מלך שליט, הסבור כי אינו זקוק להסכמת העם ולמילוי בקשותיהם [מלבי"ם].
הוא פונה אל הזקנים שהיו עומדים אֶת־פְּנֵי בפירוש של לפני [מצודת ציון, ביאור שטיינזלץ] שלמה אביו. זקנים אלו היו אנשי הממשל המנוסים של שלמה [ביאור שטיינזלץ], ורחבעם פנה אליהם דווקא משום שהם ידעו כיצד לנהל ממלכה בעלת שלטון מוחלט והכירו את התחבולות הנדרשות לשם כך [מלבי"ם].
הדגשת הפסוק כי הזקנים שירתו את שלמה בִּהְיֹתוֹ חַי מעוררת שאלה, שהרי מובן מאליו שלא שירתוהו לאחר מותו. יש המבארים כי ציון עובדה זו בא להדגיש שהם היו אנשי סודו של שלמה כל ימי חייו, ולכן מן הראוי היה שרחבעם יישמע להם. עצתם אכן הייתה הגונה, אך טבעו הרע של רחבעם גרם לו להפר אותה, ובכך התגשמה גזירת ה׳ לקרוע ממנו את הממלכה כפי שניבא אחיה השילוני [רלב"ג]. גישה אחרת מציעה כי המילים באות ללמד על איכות עצתם, שכן גם לאחר ששלמה מת, הזקנים הוסיפו לתת לרחבעם עצה כה ראויה והגונה, ממש כאילו שלמה עדיין היה חי [רד"ק].
כאשר רחבעם פונה אליהם ושואל אֵיךְ אַתֶּם נוֹעָצִים, הוא למעשה מבקש לדעת כיצד הם מתייעצים בינם לבין עצמם כדי לגבש עבורו תשובה [רד"ק]. עם זאת, ניסוח השאלה חושף את כוונתו האמיתית. רחבעם אינו שואל "מה אתם נועצים", משום שהוא כלל אינו מתייעץ לגבי עצם הבקשה של העם. בדעתו כבר נפלה החלטה מוחלטת שלא למלא את רצונם אלא להמשיך בשלטון בלתי מוגבל. מטרת ההתייעצות היא רק לְהָשִׁיב אֶת־הָעָם־הַזֶּה דָּבָר, כלומר למצוא את הדרך הנכונה מבחינה טקטית לדחות את העם. הוא מבקש מהזקנים עצה באיזה אופן לסדר את דבריו, האם להשתמש במילים רכות, בדרכי רמייה או באיומים [מלבי"ם].