רגע חילופי השלטון מעמיד את המלך החדש בפני מבחן מנהיגותי גורלי, שבו הזקנים מציעים לו אסטרטגיה של הכנעה זמנית למען ביסוס שלטון מוחלט לטווח ארוך. עצתם נובעת מהבנת המציאות הפוליטית והכלכלית: שלטונו של רחבעם טרם התייצב, העם מלא במרירות מתקופת שלמה, ומבחינה מעשית הוצאותיו של המלך החדש קטנות יותר משל אביו משום שאין לפניו מיזמי בנייה ענקיים, ולכן הוא אכן יכול להרשות לעצמו לבוא לקראת העם [ביאור שטיינזלץ].
הזקנים מייעצים לו: אִם הַיּוֹם תִּהְיֶה עֶבֶד לָעָם הַזֶּה וַעֲבַדְתָּם. הגישה המרכזית בקרב הפרשנים היא שהכוונה אינה לעבדות של ממש, אלא להכנעה בדיבור; עליו להיכנע לבקשתם ולדבר אליהם בענווה כעבד [רד"ק, מצודת דוד, ביאור שטיינזלץ]. עם זאת, יש מי שרואה בכך טקטיקה פוליטית מתוחכמת של הריסה לשם בנייה. לפי גישה זו, על המלך להשיב מיד, עוד הַיּוֹם וללא המתנה, שהוא אינו אלא עבד של העם שתפקידו לעשות את רצונם. תגובה מפתיעה כזו תרפה את רוחם, תעוור את עיניהם ותמנע מהם למרוד או להציב לו חוקים ותנאים מגבילים [מלבי"ם].
הזקנים ממשיכים ומורים לו: וַעֲנִיתָם וְדִבַּרְתָּ אֲלֵיהֶם דְּבָרִים טוֹבִים. המילה וַעֲנִיתָם משמעותה מתן תשובה [מצודת ציון], והיא קשורה ישירות להמשך המשפט – ענה להם במילים טובות וראויות [רד"ק]. מעבר להיענות לבקשתם, עליו להוסיף ולהבטיח להם דברים טובים שאפילו לא ביקשו [מצודת דוד]. למעשה, הזקנים מבהירים לרחבעם כי אין צורך בעבדות בפועל; די בכך שיענה להם דברי פיוס ובמילים טובות בלבד כדי לרכוש את לבם [אלשיך].
התוצאה של צעד זה תהיה: וְהָיוּ לְךָ עֲבָדִים כָּל הַיָּמִים. הפרשנים מסכימים כי ויתור נקודתי זה הוא המפתח לשלטון אבסולוטי. אם המלך ישפיל את עצמו כעת, העם ימליך אותו ללא תנאים או שבועות. לאחר שכיסאו יתבסס, הם כבר ייראו מפניו, והוא יוכל לשלוט בהם לנצח ולעשות בממלכה ככל העולה על רוחו [מלבי"ם, מצודת דוד].