לאחר מות שלמה המלך נוצרת שעת כושר פוליטית מכרעת. שבטי ישראל מבקשים להסדיר מחדש את תנאי השעבוד שלהם למלך החדש, רחבעם, ומחפשים מנהיג חזק שייצג אותם במשא ומתן הגורלי.
המילים וַיִּשְׁלְחוּ וַיִּקְרְאוּ־לוֹ מציינות כי זקני העדה שלחו שליחים אל ירבעם ששהה במצרים. הפרשנים מדגישים כי ירבעם לא מיהר לשוב ארצה מיוזמתו מיד כששמע על מות שלמה, למרות הנבואה המוקדמת שייעדה לו את המלוכה, אלא ישב בשקט והמתין עד שהעם זימן אותו באופן רשמי [אברבנאל]. מבחינת סדר הזמנים, הקריאה לירבעם התרחשת עוד קודם לאירוע המרכזי, ובעקבותיה הוא הגיע ממצרים [רד"ק].
הבחירה בירבעם לעמוד בראש המשלחת נבעה מהיכרות מוקדמת עם אופיו. העם ידע כי מדובר באדם נועז שלא יחשוש לדבר, שכן מי שכבר העז בעבר להטיח דברים ולהרים יד כנגד שלמה, נתפס כדמות המתאימה ביותר להציג דרישות תקיפות גם בפני בנו [מצודת דוד, ביאור שטיינזלץ]. ייתכן גם שהעם שלח לקרוא לו משום שאנשיו שמעו על נבואת אחיה השילוני שניבאה את המלכתו בעתיד [אברבנאל].
באשר למילה וַיָּבֹא, קיימת הבחנה במסורת הטקסטואלית בין הכתוב לקריאה. המילה נכתבת בספרים בלשון רבים עם האות וי"ו בסופה (ויבאו), אך יש לקרוא אותה בלשון יחיד. פרט זה של קרי וכתיב הושמט בטעות בחלק ממהדורות הדפוס הישנות, אך מסורת הקריאה הנכונה היא ביחיד [מנחת שי].
כאשר הגיע ירבעם לעיר שכם, התאגדו הוא וכל העדה וַיְדַבְּרוּ אֶל־רְחַבְעָם לֵאמֹר. הגישה המרכזית בקרב הפרשנים היא שהמשלחת לא הגיעה מראש מתוך כוונה למרוד או לחפש עלילה, אלא כדי לקיים שיחה פוליטית רצינית. מטרתם הייתה להציב תנאי ברור: הם יסכימו לקבל את רחבעם כמלך עליהם, רק אם הוא יסכים להקל מעליהם את עול המסים, המשפט והשעבוד הכבד שהותיר אחריו אביו.