קרע הממלכה נתפס בעיני רחבעם כמרד גלוי בשלטונו, והוא ממהר להגיב בכוח צבאי. בידיו עמד צבא מאורגן ומיומן, והוא מבקש לנצל את העובדה ששאר שבטי ישראל טרם הספיקו להתארגן כראוי, כדי לכפות עליהם את שלטונו מחדש [ביאור שטיינזלץ]. מבחינת מסורת הקריאה, המילה הפותחת את הפסוק נכתבת כ"ויבאו" ברבים, אך נקראת וַיָּבֹא בלשון יחיד [מנחת שי].
לצורך המערכה, רחבעם מגייס את שבט יהודה וְאֶת שֵׁבֶט בִּנְיָמִן. ההצטרפות של בנימין ליהודה נובעת מקרבתם הגיאוגרפית, שכן גבולותיהם היו סמוכים זה לזה [רש"י], וכן מתוך יחסי הידידות ששררו ביניהם [ביאור שטיינזלץ]. עם זאת, מחנה רחבעם לא הוגבל רק לשני שבטים אלו. תושבי ירושלים שהגיעו משאר שבטי ישראל נותרו נאמנים לו, וייתכן שגם חלקים משבט שמעון נשארו תחת שלטונו, משום שנחלתם הייתה מובלעת ומפוזרת בתוך שטחי שבט יהודה [רלב"ג].
המוטיבציה לצאת לקרב מוסברת במילים לְהִלָּחֵם... לְהָשִׁיב אֶת הַמְּלוּכָה לִרְחַבְעָם. הלוחמים יצאו למערכה מתוך ביטחון מלא שניצחונם מובטח ושה' יושיע אותם, מאחר שהמלוכה הובטחה לזרע בית דוד [מלבי"ם]. רחבעם אכן התאמץ וקיבץ חיל גדול בירושלים כדי להשיב אליו את המלוכה מידי ירבעם, אך המלחמה נמנעה בסופו של דבר; נביא ה', שמעיה, הצטווה לעצור את המערכה והודיע להם כי פילוג הממלכה הוא מאת ה', וכאשר שמעו זאת הלוחמים – נמנעו מלצאת לקרב [אברבנאל].