החלטתו של מלך חדש לבחור את יועציו היא רגע מבחן גורלי, החושף לא רק את תפיסתו הפוליטית אלא גם את נטיות לבו. הצעד הראשון של רחבעם היה וַיַּעֲזֹב אֶת־עֲצַת הַזְּקֵנִים. רוב הפרשנים מסכימים כי הוא דחה את עצתם פשוט משום שלא יישרה בעיניו. למעשה, דחייה זו נעשתה באופן מיידי והחלטי, עוד בטרם פנה לשמוע דעה נוספת, ואף מבלי להציג את דברי הזקנים בפני היועצים החדשים כדי להשוות בין הדעות [אברבנאל]. הסיבה המהותית לדחייה הייתה פוליטית: רחבעם ביקש רק הדרכה כיצד להשיב לעם, אך הזקנים התערבו והציעו לו לשנות את שיטת השלטון למלוכה מוגבלת, רעיון שלו התנגד בתוקף [מלבי"ם]. מאחר שהזקנים היו בסך הכל יועצים התלויים בו, הוא הרגיש חופשי להתעלם מדבריהם [ביאור שטיינזלץ].
לאחר מכן וַיִּוָּעַץ אֶת־הַיְלָדִים, אנשים צעירים יותר. בחירתו בהם לא נבעה מתוך הערכה לחכמתם, אלא מתוך קרבה אישית [אברבנאל]. אלו אנשים אֲשֶׁר גָּדְלוּ אִתּוֹ יחד מילדותם [מצודת דוד], ולכן רחבעם הניח שלא יעזו להתנשא עליו או לדרוש ממנו להשפיל את עצמו בפני העם [מלבי"ם]. בנוסף, הם אלו אֲשֶׁר הָעֹמְדִים לְפָנָיו כעת, בניגוד לזקנים שעמדו לפני אביו [רד"ק]. מהם התכוון המלך להקים את ממשלתו החדשה [ביאור שטיינזלץ]. בחירה זו שירתה גם את האינטרס האישי של הילדים: כשרים מיועדים, מלוכה מוגבלת הייתה מצמצמת גם את כוחם שלהם, ולכן היה להם אינטרס מובהק לתמוך בשלטון מוחלט ובלתי מוגבל [מלבי"ם].
עם זאת, אין לראות בילדים אנשים ריקים ופוחזים, שהרי הם גדלו בחצרו של שלמה המלך החכם באדם, אלא שעצתם נבעה מתפיסת הנהגה שגויה. הם הסתמכו על הגישה המקראית לפיה מנהיג צריך להפגין סמכות מוחלטת ולנהוג ביד קשה, בבחינת מנהיג אחד לדור ולא שניים, כפי שהורה ה' ליהושע. אולם, הם לא ירדו לעומק העניין. הזקנים, לעומתם, הבינו את סוד ההנהגה: בתחילת הדרך על המלך להיות כעבד לעמו כדי לרכוש את אמונם, ורק לאחר שיתבסס שלטונו יוכל להנהיג בתקיפות ולעשות כרצונו. הילדים טעו כשביקשו להפעיל כוח שלטוני מוחלט כבר מהרגע הראשון [חומת אנך].