רגע חילופי השלטון לאחר מות שלמה מוצא את ירבעם בן נבט, מי שעתיד להנהיג את הפילוג, מרוחק ממרכז ההתרחשות. המילה כשמוע מתייחסת לרגע שבו הגיעה לאוזניו הבשורה על מות שלמה יריבו, בעוד המילים והוא עודנו מדגישות כי באותה עת עדיין שהה במצרים [מצודת דוד]. הצירוף וַיֵּשֶׁב יָרָבְעָם בְּמִצְרָיִם מלמד כי הוא המשיך לשהות שם במעין גלות פוליטית [ביאור שטיינזלץ].
למרות הבשורה הדרמטית, ירבעם לא מיהר לחזור לארץ ישראל מיוזמתו [מצודת דוד]. הסיבה להשתהות זו נבעה מחוסר ודאות פוליטי; ירבעם לא ידע מהן כוונות העם, וחשד שמא הם מתכנסים רק כדי להמליך את רחבעם ולחזק את שלטונו, ולכן העדיף להישאר במצרים [מלבי"ם].
הסבר זה מיישב את הסתירה לכאורה מול התיאור המקביל בספר דברי הימים, שם נכתב "וישב ירבעם ממצרים". השתלשלות האירועים הייתה מדורגת: בשלב הראשון, עם הישמע דבר מות שלמה, ירבעם נשאר במצרים. רק לאחר מכן, כאשר העם שלח לקרוא לו וחשף בפניו את כוונותיו המרדניות, וכאשר ראה שישראל מתכנסים לשם כך, הוא יצא ממצרים והצטרף אליהם כדי שימליכו אותו עליהם [מלבי"ם, אברבנאל].
מבחינת נוסח הפסוק, יש לשים לב לצירוף הַמֶּלֶךְ שְׁלֹמֹה. למרות שבחלק מהגרסאות המאוחרות נכתב "שלמה המלך", הנוסח המדויק המופיע בכתבי היד האמינים ובדפוסים הראשונים הוא "המלך שלמה" [מנחת שי].