ירבעם מייסד חלופות למרכז הפולחן בירושלים, ובוחר בקפידה שתי ערים אסטרטגיות להצבת עגלי הזהב שיצר. בחירת המיקומים נועדה להעניק לגיטימציה דתית מחד, ונוחות גיאוגרפית מאידך.
את העגל הראשון הציב בְּבֵית־אֵל, עיר בעלת היסטוריה כאתר פולחן עתיק [ביאור שטיינזלץ]. ירבעם ניצל את עברה של העיר כדי לשכנע את העם שזהו מקום נבחר וראוי להשראת השכינה ממש כמו ירושלים, שהרי כבר יעקב אבינו זכה להתגלות ה' במקום זה וקרא לו "בית אלוהים" [רד"ק, רלב"ג].
את העגל השני הציב בְּדָן, הנמצאת בקצה הצפוני של ארץ ישראל ומהווה את גבול הממלכה, כפי שמשתקף בביטוי השגור "מדן ועד באר שבע" [רד"ק, רלב"ג, ביאור שטיינזלץ].
פריסת האתרים בשני קצות הארץ נועדה להקל על העם. המטרה המעשית הייתה שכל אדם יוכל לעלות אל אתר הפולחן הקרוב ביותר למקום מגוריו, ובכך למנוע את הצורך במסע לירושלים [מלבי"ם].