רחבעם פונה אל יועציו לאחר שהבין מדברי הזקנים כי לא יוכל לדחות את העם לחלוטין, ועליו למלא לפחות חלק מבקשתם [מלבי"ם]. משום כך, כאשר הוא שואל מָה אַתֶּם נוֹעָצִים, שאלתו מתמקדת במידת הוויתור – עד כמה יש להיענות לדרישת העם.
השימוש בלשון רבים במילה וְנָשִׁיב מצביע על כך שבעניינים גורליים הנוגעים ליסודות הנהגת המלוכה, המלך רואה בשריו שותפים מלאים לקבלת ההחלטה [מלבי"ם]. יתרה מכך, הניסוח וְנָשִׁיב דָּבָר מדגיש כי מוקד ההתייעצות הוא על ה"דבר" עצמו – מהות העניין והתוכן המעשי של התשובה, ולא רק על אופן הניסוח הרטורי או סדר הדברים. שורש ההתייעצות סביב הדרישה הָקֵל מִן הָעֹל נובע מההבנה שמשמעותה האמיתית של הקלה זו היא הטלת מגבלות על כוחו וסמכותו של שלטון המלך [מלבי"ם].