תשובתו של רחבעם לעם, כפי שהוכתבה לו על ידי חברי ילדותו, מהווה את אחת מנקודות המפנה הטרגיות בתולדות המלוכה בישראל. העצה שקיבל לא נבעה משרי מלוכה מנוסים היודעים לצפות את הנולד, אלא מנערים שגדלו עמו ודיברו מתוך חוסר דעת ושטות [מלבי"ם]. בניגוד לזקנים שהציעו לרחבעם קו מחשבה כללי והשאירו לו את ניסוח הדברים, הילדים קפצו בראש והכתיבו לו את התשובה מילה במילה, תוך שהם מפרידים בין הטענה המוחלטת שעליו להציג לבין הפירוט השחצני שילווה אותה [אברבנאל, מלבי"ם].
במוקד תשובתם עומד הביטוי קָטָנִּי עָבָה מִמָּתְנֵי אָבִי. הפרשנים מסכימים כי המילה קָטָנִּי מתייחסת לאצבע הקטנה של היד [רש"י, מצודת דוד, ביאור שטיינזלץ] או לאיבר הקטן ביותר בגוף [רד"ק]. המילה עָבָה מתארת מצב של עובי וחוזק. משמעות הביטוי היא הפגנת עליונות מוחלטת: אם שלמה המלך היה אדם גדול, רחבעם מצהיר כי הוא יהיה עצום וכביר ממנו, וכי יש לו כוח ואומץ רבים יותר [מצודת דוד, רד"ק, ביאור שטיינזלץ].
הפרשנים מציעים מספר הסברים לתחושת העליונות המופרזת של רחבעם על אביו. גישה אחת מסבירה כי רחבעם טען ליתרון של גיל וניסיון, שכן העם החל לעבוד את שלמה בהיותו נער צעיר, ואילו רחבעם עלה למלוכה בגיל ארבעים ואחת, ולכן ראוי לעבדו בחוזקה רבה יותר [רלב"ג]. הסבר אחר תולה זאת בזכות הירושה: אם העם ציית לשלמה שהתחיל את צורת ההנהגה הזו, קל וחומר שעליו לציית לרחבעם שירש את הזכות הזו כדין [מלבי"ם]. גישה ייחודית מוסיפה כי רחבעם חש עליונות רוחנית בזכות אמו, נעמה העמונית, שעל פי המסורת סייעה לשלמה לשוב למלכותו. רחבעם ראה בעצמו את השלמות של מלכות בית דוד, המאחדת את שורשי מואב ועמון, ולכן הרשה לעצמו להתבטא בהתנשאות כזו [חומת אנך].
עם זאת, עצה זו ספגה ביקורת חריפה על איוולתה ועל העיוורון שבה. ראשית, ההכרזה כי רחבעם גדול מאביו הייתה שקר מפורסם וחוסר כבוד משווע כלפי שלמה, שהביא את הממלכה לשיא של עושר ושלום. שנית, בעצם האמירה שאביו העמיס עליהם עול, רחבעם הודה בטעות בטענות המורדים והצדיק את תלונתם, במקום להגן על משפט המלוכה הצודק של אביו. שלישית, השימוש בדימויים של שוטים ועקרבים, שהם קוצי ברזל המשמשים לזירוז סוסים, השפיל את בני ישראל והתייחס אליהם כאל בהמות משא. הילדים חסרי הניסיון לא השכילו להבין שדיבור קשה ומתנשא כלפי עם שכבר נמצא על סף מרידה, יוביל בהכרח לקרע ולחורבן הממלכה [אברבנאל].