תארו לעצמכם שאתם צריכים לקבל החלטה גורלית שמשפיעה על המון אנשים. למי תקשיבו, לאנשים מבוגרים עם ניסיון, או לחברים שלכם שחושבים שהם יודעים הכול? רחבעם המלך בחר להקשיב לחברי הילדות שלו במקום לזקנים החכמים, וזו הייתה נקודת מפנה עצובה מאוד. החברים הצעירים לא באמת הבינו מה הם עושים. במקום לתת לו עצה כללית וחכמה, הם קפצו בראש והכתיבו לו מילה במילה מה להגיד לעם, והתשובה שהם הציעו הייתה גאוותנית ופוגעת.
הם אמרו לו להשתמש בביטוי קָטָנִּי עָבָה מִמָּתְנֵי אָבִי. המילה קָטָנִּי מתארת את האצבע הקטנה של היד, והמילה עָבָה פירושה שמשהו הוא חזק ועבה. רחבעם בעצם אומר לעם: "האצבע הקטנה שלי יותר חזקה מכל הגוף של אבא שלי, שלמה המלך!". הוא רצה להשוויץ ולהראות שיש לו הרבה יותר כוח, עוצמה ואומץ מאשר לאביו.
אבל העצה הזו הייתה טעות גדולה. קודם כל, זה היה מאוד לא מכובד לדבר ככה על שלמה, מלך אדיר שהביא לעם כל כך הרבה עושר ושלום. שנית, בלי לשים לב, רחבעם בעצם הודה שאבא שלו באמת הכביד על העם, ונתן הצדקה לתלונות שלהם. בנוסף, החברים הציעו לו לאיים על העם בעונשים קשים, ממש כאילו הם היו בהמות משא שצריך לזרז בכוח, וזה היה משפיל ומעליב. הילדים חסרי הניסיון לא הבינו שכאשר מדברים אל אנשים בצורה כל כך קשה ומתנשאת, במקום להקשיב ולהרגיע, זה רק יגרום להם לכעוס יותר, למרוד ולעזוב את המלך.