המועד שנקבע מגיע, וירבעם יחד עם העם שבים אל רחבעם בשכם בדיוק ביום שבו התבקשו לחזור, בהמתנה לתשובתו הגורלית.
בפתח הדברים, המילה וַיָּבוֹ נכתבת בתורה עם האות וי"ו, אך נקראת כאילו נכתבה עם האות אל"ף (ויבא). תופעה זו נובעת מכך שאותיות אהו"י מתחלפות זו בזו [רד"ק, מנחת שי].
הכתוב מדגיש כי הגעתם הייתה כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר הַמֶּלֶךְ. ציון עובדה זו בא ללמד כי העם פעל מתוך ציות להוראתו המפורשת של רחבעם לשוב אליו ביום השלישי. משום כך, לא הייתה למלך כל הצדקה לכעוס עליהם על עצם הגעתם אליו בפעם השנייה [מלבי"ם]. למרות חזרתם הממושמעת במועד שנקבע, המפגש מסתיים בכך שרחבעם עונה להם קשות, כשהוא בוחר לאמץ את עצת הילדים [רלב"ג].