תארו לעצמכם שאתם מלך חדש שצריך לקבל החלטה חשובה מאוד לגבי ניהול המדינה. ממי הייתם מבקשים עצה? רחבעם המלך שמע את העצה החכמה של הזקנים, אבל הוא לא אהב אותה. הזקנים הבינו את הסוד של מנהיגות אמיתית: הם הציעו לו להיות בהתחלה כמו משרת של העם, להיות טוב אליהם כדי להרוויח את האמון שלהם, ורק אחר כך לשלוט בתקיפות. אבל רחבעם רצה להיות מלך בעל כוח מוחלט מיד, ולכן וַיַּעֲזֹב אֶת־עֲצַת הַזְּקֵנִים. הוא דחה את ההצעה שלהם מהר מאוד, אפילו בלי לחשוב עליה יותר מדי או להשוות אותה לדעות אחרות.
במקום להקשיב להם, וַיִּוָּעַץ אֶת־הַיְלָדִים. הוא הלך להתייעץ עם אנשים צעירים יותר. הוא לא בחר בהם בגלל שהם היו חכמים יותר מהזקנים, אלא פשוט כי הם היו חברים שלו, חברים אֲשֶׁר גָּדְלוּ אִתּוֹ עוד מהתקופה שהיו ילדים. רחבעם ידע שהם לא יגידו לו להשפיל את עצמו מול העם. בנוסף, הצעירים האלו הם היועצים החדשים אֲשֶׁר הָעֹמְדִים לְפָנָיו עכשיו, בניגוד לזקנים שעבדו אצל אבא שלו, ומהם הוא רצה להקים את הממשלה החדשה שלו.
ליועצים הצעירים האלו היה גם רצון אישי להרוויח מהמצב. הם ידעו שאם המלך יהיה חזק וישלוט בהכל, גם להם בתור השרים שלו יהיה הרבה כוח. הצעירים האלו לא היו אנשים ריקים וטיפשים, הרי הם גדלו בארמון של שלמה המלך החכם, אבל הם פשוט טעו בהבנה של מהו מנהיג. הם חשבו שמנהיג צריך להראות לכולם מי הבוס ולהיות קשוח כבר מהרגע הראשון, ולא הבינו שצריך קודם כל לרכוש את האהבה של העם.