קרה לכם פעם שנבחרתם להיות מנהיגים של קבוצה, אבל פתאום התחלתם לחשוש שמישהו אחר ייקח לכם את התפקיד? זה בדיוק מה שהרגיש ירבעם. הממלכה התפצלה, והוא הפך למלך על ישראל. אבל הייתה לו בעיה גדולה: בית המקדש נשאר בירושלים, בשטח של רחבעם, מלך יהודה. ירבעם ידע שזו לא שאלה של האם, אלא של מתי. המילים אִם־יַעֲלֶה לא אומרות שאולי העם יעלה, אלא שבוודאות הם יעלו לירושלים, הרי כולם חייבים לעלות לבית המקדש בחגים כדי להקריב קורבנות.
ירבעם דאג מאוד ממה שיקרה כשהעם יגיע אל בְּבֵית־ה' בִּירוּשָׁלִַם. הוא חשב לעצמו: כשהם יגיעו לשם, הם יראו את העושר הגדול של רחבעם וייזכרו שהוא ממשפחת המלוכה החשובה של דוד ושלמה. בנוסף, יש כלל מיוחד בבית המקדש: רק למלכים ממשפחת דוד מותר לשבת בעזרה. רחבעם יוכל לשבת בנוחות, בעוד ירבעם יצטרך לעמוד כמו כולם. כולם יראו את זה ויחשבו שירבעם הוא פשוט מורד ולא מלך אמיתי.
בגלל כל הדברים האלה, ירבעם פחד שוְשָׁב לֵב הָעָם הַזֶּה, כלומר שהעם יחזור לאהוב את רחבעם וירצה רק אותו כמלך. הפחד הגדול ביותר שלו היה שזה יוביל למצב של וַהֲרָגֻנִי, שהעם יחליט לפגוע בו ולסלק אותו כי יחשבו שהוא מורד במלכות, ואז וְשָׁבוּ אֶל־רְחַבְעָם, והם יחזרו להיות ממלכה אחת גדולה תחת שלטונו של רחבעם.