תארו לעצמכם מצב שבו הרבה אנשים סביבכם רגילים לעשות משהו שאסור לעשות, ואתם צריכים להישאר נאמנים לדרך הטובה. זה בדיוק מה שקרה בתקופתו של המלך אסא. באותם ימים, לעם היה הרגל ישן. הם המשיכו להקריב קורבנות על הַבָּמוֹת, שהן מזבחות פרטיים. העם אמנם לא עבד עבודה זרה והתכוון להקריב את הקורבנות לה', אבל הייתה כאן בעיה גדולה. מאז שנבנה בית המקדש בירושלים, ה' ציווה להקריב קורבנות אך ורק שם, ואסר לעשות זאת בכל מקום אחר. לכן, העובדה שהבמות לֹא סָרוּ, כלומר לא הוסרו והעם המשיך להשתמש בהן, נחשבה לחטא. המילה רַק מופיעה כאן במשמעות של המילה "אבל". הכתוב מספר לנו שאבל, למרות שהעם המשיך במנהג השגוי שלו, לְבַב אָסָא הָיָה שָׁלֵם עִם ה'. אסא המלך לא הושפע מהטעות של העם. הוא שמר על אמונה חזקה, נשאר צדיק והיה נאמן לחלוטין לה' לאורך כל ימי חייו.
מלכים א, פרק ט״ו, פסוק י״ד
וְהַבָּמ֖וֹת לֹא־סָ֑רוּ רַ֣ק לְבַב־אָסָ֗א הָיָ֥ה שָׁלֵ֛ם עִם־יְהֹוָ֖ה כׇּל־יָמָֽיו׃ {ס}
שיתוף הפסוק
רוצים להנציח נופל?
הקדש פסוק זה לחלל צה״לנעזרתם בפירוש שלנו ומצאתם בו ערך?
עזרו לנו להגדיל תורה ולהאדירה. תחזוקת האתר והשבחת התוכן כרוכות בהוצאות מרובות. תרומה קטנה שלכם תסייע לנו להחזיק את הפלטפורמה ותהפוך אתכם לשותפים מלאים בהנגשת חוכמת המקרא.
תרמו עכשיומה דעתכם על הפירוש?
התחברתם? יש לכם חידוש או הארה על הפסוק שלמדתם כאן? נשמח לשמוע!
ההערות שלכם חשובות לנו ועוזרות לשפר את הפירוש.