מלכים א, פרק ט״ו, פסוק ז׳

נסו לדמיין שני מנהיגים שונים לגמרי: אחד שגדל בארמון שקט מלא בשלווה, ואחר שגדל לתוך מציאות של קרבות וסכסוכים. מי מהם יהיה מוכן יותר לנהל צבא? המלך רחבעם גדל בימי השקט והתענוגות של שלמה המלך, ולכן הוא היה מלך עדין שלא הכיר את חוקי המלחמה. לעומתו, הבן שלו אבים גדל לתוך מציאות אחרת לגמרי. הוא ראה כל חייו את המלחמות של אבא שלו, וכך הוא הפך למנהיג חזק, מחושל ומנוסה מאוד בשדה הקרב. כאשר מספרים לנו על וְיֶתֶר דִּבְרֵי אֲבִיָּם וְכָל־אֲשֶׁר עָשָׂה, הכוונה היא לכל הפעולות הרבות שהוא עשה בזמן שהיה מלך בירושלים. הכתוב מדגיש שבתקופתו וּמִלְחָמָה הָיְתָה, כלומר, לא היה מדובר רק בקרב אחד קצר שהסתיים, אלא בהתקפות חוזרות ונשנות באזור הגבול. הסכסוך הזה בֵּין אֲבִיָּם וּבֵין יָרָבְעָם נמשך לאורך כל ימי מלכותו, והפך למלחמה קשה, גדולה ועצומה מאוד בין שני הצדדים.