חילופי השלטון בממלכת יהודה יוצרים נקודת ציון היסטורית המצליבה בין שתי הממלכות המפוצלות. המלכתו של המלך החדש מתרחשת וּבִשְׁנַת שְׁמֹנֶה עֶשְׂרֵה לַמֶּלֶךְ יָרׇבְעָם, נתון כרונולוגי המעורר דיון בקרב הפרשנים, שכן ירבעם ורחבעם החלו את מלכותם באותה השנה. הגישה המרכזית בקרב רוב הפרשנים מסבירה את החישוב בפשטות: רחבעם מלך שבע עשרה שנה ומת, ולכן השנה שלאחר מכן, בה עלה בנו לשלטון, היא השנה השמונה עשרה לירבעם. עם זאת, ישנה דעה המציעה כי ייתכן ורחבעם החל את שנתו השמונה עשרה אך לא השלים אותה, ולכן היא נמנתה כמשפט רק לירבעם, או לחלופין, שנוצר מסיבה לא ידועה עיכוב של שנה מלמלוך בין מות רחבעם להמלכת בנו [רד"ק].
המלך החדש שעולה עַל־יְהוּדָה תחת רחבעם הוא אֲבִיָּם [ביאור שטיינזלץ]. שמו מעורר עניין, שכן בספר דברי הימים הוא נקרא "אביה". הסיבה לשינוי השם נובעת מכך שגם לירבעם מלך ישראל היה בן בשם אביה. כדי להבדיל בין השניים, הוסיפו בני ישראל את האות מ"ם לשמו של מלך יהודה, כמעין כינוי שייכות ברבים שמשמעותו "אביה שלהם" [מלבי"ם].
כבר עם תחילת שלטונו, מרחף מעל המלך החדש צלו של אביו. הוא ירש את טבעו ואת חטאיו, ואף למד ממנו וחטא בגלוי עוד בהיותו בחיי אביו [אלשיך]. ההליכה בדרכי החטא של רחבעם היא זו שחרצה את גורל מלכותו של אֲבִיָּם להיות קצרה ביותר ולהסתיים לאחר שלוש שנים בלבד [אברבנאל].