המאבק המתמשך בין ממלכת יהודה לממלכת ישראל מקבל כאן הארה נוספת, אך מיקומו של המידע מעורר שאלה: מדוע הדברים נכתבים דווקא בתוך תיאור תקופת מלכותו של אבים בן רחבעם, ולאחר שתוכן זהה לחלוטין כבר הוזכר בפרק הקודם?
הגישה המרכזית בקרב רוב הפרשנים היא שכפל הדברים בא ללמד על תפקידו המכריע של אבים במערכה זו [מלבי"ם, חומת אנך, אברבנאל]. רחבעם מתואר כמלך רך לבב, אשר גדל בחיי עידון ושלווה בימי שלמה אביו, ולכן היה חסר ניסיון צבאי. משום כך, בנו אבים הוא שהיה הגיבור המרכזי והפעיל במלחמה, והוא נשא בעול הקרבות מול ירבעם עוד בהיותו בחור צעיר בחיי אביו [מלבי"ם, אברבנאל]. המלחמה שהחלה בימי רחבעם נמשכה ברצף אל תוך תקופת מלכותו של אבים, שאף הביא לניצחון בה [מלבי"ם, חומת אנך].
לגבי סיום המשפט, כָּל־יְמֵי חַיָּיו, קיימת מחלוקת למי הכוונה. הגישה הפשוטה היא שהמילים מתייחסות לימי חייו של רחבעם [רלב"ג, ביאור שטיינזלץ]. מנגד, יש המפרשים שהביטוי מכוון דווקא לאבים, שכן הוא לחם בירבעם במשך כל ימי חייו – הן כנסיך בימי אביו והן כמלך בעצמו [אברבנאל].
מבחינה היסטורית, אף שבתחילה נביא אסר על רחבעם להילחם בישראל כדי להשיב אליו את המלוכה, בסופו של דבר פרצו ביניהם מלחמות [רלב"ג]. ספר מלכים מסתפק באזכור קצר של מלחמות אלו, משום שמטרתו המרכזית היא לבחון את מצבם הרוחני של המלכים ואת יחסם לה'. לעומת זאת, ספר דברי הימים – שמטרתו לשבח את מלכי יהודה – מאריך בתיאור המערכות ומעיד על ניסים גלויים ומספרי חללים עצומים. נתונים אלו, אף שהם נראים גדולים, יש לקבלם כפשוטם כעדות להשגחת ה' ולברכתו, שכן אין מעצור ביד ה' להושיע ולהכריע מערכות עצומות [אברבנאל].