מעשיו של המלך מתאפיינים ברפורמה דתית ומוסרית עמוקה, שנועדה לעקור מן השורש תופעות של פולחן זר ופריצות שהשתרשו בארץ בימי קודמיו. הפעולה הראשונה המצוינת היא וַיַּעֲבֵר, כלומר הסיר וביער [מצודת ציון]. המטרה הראשונה לביעור הייתה הַקְּדֵשִׁים. בעוד שיש שביארו מונח זה כמתייחס באופן כללי לניאוף ולזונות [מצודת ציון, רש"י], פרשנים אחרים ממקדים את הכוונה לגברים שהיו מיועדים למשכב זכר [רלב"ג], ואשר שימשו כחלק מפולחן העבודה הזרה [ביאור שטיינזלץ].
לאחר טיהור הארץ מן הפריצות הפולחנית, המשיך המלך במאבקו ופעל נגד הַגִּלֻּלִים. מילה זו משמשת ככינוי גנאי חריף לעבודה זרה, הממחיש את מיאוסה על ידי השוואת האלילים לגללים וצואה [מצודת ציון, ביאור שטיינזלץ]. פסילים מוקצים אלו הם אותם אלילים אֲשֶׁר עָשׂוּ אֲבֹתָיו, כשהכוונה היא לאלילים שאבותיו יצרו בעצמם או למצער אישרו והסכימו לעשייתם [ביאור שטיינזלץ].