העימות המתמשך בין ממלכת יהודה לממלכת ישראל מעורר תהיות, הן מצד המבנה הספרותי של הכתוב והן מצד ההיגיון הפוליטי של אותה תקופה. הקביעה כי וּמִלְחָמָה הָיְתָה בין אסא לבעשא לאורך כל ימיהם, חוזרת על עצמה במדויק לאחר שכבר הוזכרה קודם לכן. מעבר לכך, מבחינה היסטורית, בעשא הוא זה שהכרית את בית ירבעם אשר מרד במלכות שלמה. על כן, היה מצופה שאסא יראה בבעשא בעל ברית ויכרות עמו שלום, ולא יילחם בו [מלבי"ם, אברבנאל].
הפרשנים מציעים שני כיוונים מרכזיים להבנת כפילות זו. גישה אחת מסבירה את החזרה מסיבות של מבנה העלילה: האזכור הראשון של המלחמה הופיע כחלק מתיאור קורותיו של אסא, ואילו כעת הדברים נכתבים מחדש במסגרת תיאור קורותיו של בעשא [אברבנאל].
גישה שנייה רואה בפסוק זה הקדמה שנועדה לבאר את סיבת העוינות והחמה התמידית ששררה בין המלכים. למרות שבעשא חיסל את אויביו הפוליטיים של אסא, אסא היה מלך ירא ה'. מכיוון שבעשא המשיך לעשות הרע בעיני ה' והלך בדרך חטאיו של ירבעם, אסא סירב להשלים עמו. המלחמה ביניהם נבעה משנאתו של אסא למורדים בה', ולא מסכסוך פוליטי רגיל, ובכך הפסוק מניח את התשתית להבנת מעשיו הרעים של בעשא שיתוארו בהמשך הכתובים [מלבי"ם, אברבנאל].