מלך יהודה מנטרל איום אסטרטגי מצד ממלכת ישראל, לא באמצעות קרב ישיר, אלא על ידי פירוק מבצר האויב ושימוש בחומריו לביצור גבולותיו שלו. עם זאת, מאחורי ההצלחה הצבאית וההנדסית מסתתר כישלון רוחני עמוק ששינה את פני ההיסטוריה של העם.
המלך אסא הִשְׁמִיעַ, כלומר הכריז וגייס את כל תושבי יהודה [מצודת דוד, ביאור שטיינזלץ]. הצו המלכותי קבע כי אֵין נָקִי – איש אינו פטור מן המשימה. הפרשנים מסכימים כי הגיוס הקיף גם אנשים שאינם יוצאים לצבא בדרך כלל, ובראשם אפילו חתן בשנת נישואיו הראשונה, למרות שהתורה פוטרת אותו במפורש משירות. גישה מחמירה אף יותר מציינת כי הגיוס כלל אפילו תלמידי חכמים [חומת אנך].
המטרה המיידית הייתה לפרק את המבצר שבעיר הרמה, כדי להשמיד את האיום ולמנוע מבעשא מלך ישראל לשוב ולבנות במקום [ביאור שטיינזלץ, אברבנאל]. לאחר מכן, וַיִּבֶן בָּם – באותם עצים ואבנים ממש שלל האויב, בנה אסא את ערי הגבול שלו, גבע והמצפה.
למרות ההישג הטקטי, מפרש אברבנאל כי אירוע זה מהווה נקודת שבר המדגישה את חטאו של אסא. במקום להישען על ה' כפי שעשה בהצלחה במלחמותיו הקודמות, בחר אסא להישען על ברית צבאית עם מלך ארם. חוסר ביטחון זה גבה מחיר היסטורי כבד: הגזרה המקורית על פיצול ממלכת ישראל ויהודה נועדה להימשך שלושים ושש שנים בלבד, והממלכות היו עתידות להתאחד מחדש תחת שלטונו של אסא. אולם, בגלל חטאו של המלך והסתמכותו על בשר ודם, ההזדמנות הוחמצה והקרע בעם נותר בעינו [אברבנאל].
על החלטותיו אלו נענש אסא לעת זקנתו במחלת רגליים קשה, כעונש של מידה כנגד מידה. יש המסבירים כי העונש בא משום שגייס תלמידי חכמים לעבודות הכפייה, ובכך פגע ב"רגל" של לימוד התורה שעליה עומד העולם [חומת אנך]. מנגד, יש המבארים כי העונש נבע מכך ששלח שליחים למלך ארם במקום להשתמש ברגליו שלו כדי לצאת למלחמה מתוך אמונה בה' [אברבנאל]. חוסר האמונה של אסא נמשך גם במהלך מחלתו, כאשר בגילו המופלג, שבו רק נס מעל לטבע יכול היה לרפאו, בחר לדרוש ברופאים בלבד ולא פנה לבקש עזרה מאת ה' [אברבנאל].