חילופי השלטון בממלכת ישראל משתקפים מבעד לכרונולוגיה של מלכי יהודה, ומציגים סנכרון רציף בין שתי הממלכות. הכתוב מציין כי נדב עלה לכס השלטון בִּשְׁנַת שְׁתַּיִם לְאָסָא. הפרשנים מסכימים כי תזמון זה נובע מחישוב שנות מלוכתם של קודמיהם: ירבעם, אביו של נדב, מלך עשרים ושתיים שנה. במקביל אליו, בממלכת יהודה, מלכו רחבעם ואביה יחד עשרים שנה. מכאן עולה שאסא החל את מלוכתו בשנתו העשרים של ירבעם, ולכן מותו של ירבעם ועליית בנו נדב התרחשו בדיוק בשנתו השנייה של אסא.
באשר למשך זמן שלטונו של נדב, הפסוק קובע וַיִּמְלֹךְ עַל יִשְׂרָאֵל שְׁנָתָיִם. עם זאת, אין מדובר בשנתיים מלאות, אלא בשנים מקוטעות המקבילות לשנתו השנייה והשלישית של אסא [רש"י, מצודת דוד]. הגישה המרכזית בקרב רוב הפרשנים היא ששיטת המניין המקראית קובעת כי שנה קלנדרית שאינה שלמה נחשבת כשנת מלוכה הן למלך היוצא והן למלך הנכנס. מכיוון שנדב לא השלים את שנתו האחרונה בטרם נהרג והוחלף על ידי בעשא, אותה שנה נספרה במניין שנותיהם של שניהם. שיטת חישוב זו, הכוללת חפיפה של שנים חלקיות, נועדה ליישב סתירות כרונולוגיות רבות העולות ממניין שנותיהם של מלכי ישראל ויהודה לאורך הדורות [רלב"ג, אברבנאל].