האיום הצבאי מצפון מאלץ את בעשא לשנות את האסטרטגיה שלו, לעבור מהתקפה להגנה ולהתמקד בייצוב גבולותיו. משמעות הדבר היא עצירת המערכה נגד ממלכת יהודה ונסיגה אל עיר הבירה.
עם קבלת הבשורות על המתקפה, בעשא ויחדל מבנות את הרמה. הוא הפסיק את פעולותיו נגד יהודה ולא רצה להילחם עוד באסא מלך יהודה, שכן מלחמה זו התרחשה בסוף ימיו [רד"ק, אברבנאל, ביאור שטיינזלץ]. מבחינת נוסח המקרא, ישנם דפוסים קדומים שבהם הושמטה המילה "את" בצירוף מבנות את הרמה, אך גרסה זו בטלה לעומת רוב הנוסחים המקובלים שבהם היא מופיעה [מנחת שי].
לאחר הנסיגה, וישב בתרצה. הגישה המרכזית בקרב רוב הפרשנים היא שבעשא חזר לתרצה משום שזו הייתה עיר המלוכה והבירה החדשה של ישראל שאותה בנה ירבעם, ושם היה ביתו. לצד ההסבר הגיאוגרפי וההיסטורי, מובא פירושו של תרגום יונתן המעניק למילה בתרצה משמעות סמלית ופסיכולוגית, ודורש אותה מלשון עושק ורציצה. לפי פירוש זה, ישיבתו של בעשא לא הייתה רק חזרה שגרתית לעירו, אלא ישיבה של פחד וחרדה, כשהוא חי חיים רצוצים ושבורים מפני אימתו של מלך ארם [רד"ק, אברבנאל].