מול איום צבאי וכאשר צבאו אינו חזק דיו, בוחר אסא לנקוט בפתרון מדיני וכלכלי ששימש גם מלכים אחרים אחריו: הוא מרוקן את אוצרות המקדש והארמון ושולח אותם ביד עבדיו אל בן הדד מלך ארם [ביאור שטיינזלץ].
הכתוב מדגיש שאסא לקח את הכסף והזהב הַנּוֹתָרִים באוצרות בית ה'. ציון זה נובע מכך ששישק מלך מצרים כבר בזז בעבר את אוצרות המקדש, ואסא לקח את מה שנשאר לאחר אותה ביזה [רד"ק]. עם זאת, מתעוררת קושיא לאור פסוק קודם המתאר ששישק לקח "את הכל". כדי ליישב זאת, יש המבארים ששישק לקח רק את כל מה שהצליח למצוא, אך נותרו במקדש אוצרות חבויים שהוא לא גילה [מצודת דוד, חומת אנך]. לעומת זאת, גישה אחרת מציעה ששישק השאיר חלק מהאוצרות מרצונו. לפי פירוש זה, התיאור ששישק לקח את "הכל" מתייחס באופן ספציפי לכיסאו של שלמה המלך, שהיה חביב עליו מכל השלל. משום שכל מעייניו היו נתונים ללקיחת הכיסא, הוא הותיר אחריו חלק משאר האוצרות [חומת אנך].
מבחינת נוסח המקרא, המילים בֵּית מלך נכתבו בכתיב חסר ללא ה"א הידיעה, אך על פי מסורת הקריאה יש לקרוא את המילה בתוספת ה"א – "הַמֶּלֶךְ" [מנחת שי].