בן־הדד מלך ארם נענה להצעתו של אסא מלך יהודה. בעידוד כספי ובהבטחה לשיתוף פעולה מצד ממלכת הדרום, הוא זונח את נאמנותו לממלכת ישראל ופותח במסע כיבוש וביזה בגבולותיה הצפוניים [ביאור שטיינזלץ]. הוא שולח את שרי צבאו לפשוט על ערי הצפון, ומכה שורת ערים מרכזיות.
העיר אָבֵל בֵּית־מַעֲכָה המותקפת מזוהה עם העיר "אבל מים" המוזכרת בתיאור המקביל בספר דברי הימים [רד"ק]. משם ממשיך הצבא הארמי ומכה וְאֵת כׇּל־כִּנְרוֹת. צירוף זה מתייחס לעיר כנרת ולמחוז כולו, או משמש כשם כולל לכלל הערים השוכנות על שפת ימת הכנרת [מצודת דוד, ביאור שטיינזלץ]. השימוש בלשון רבים ("כנרות" ולא "כנרת") מלמד כי האזור היה מחולק למספר יישובים שונים, שכולם הצטיינו באדמה פורייה ודשנה. אזור זה, המכונה בתרגום יונתן "גינוסר", זכה לשבחים מופלגים בקרב חכמים על טיב פירותיו [רד"ק]. במסורת הקריאה המדויקת, האות נו"ן במילה כִּנְרוֹת נהגית כרפה ובשווא [מנחת שי].
המכה הצבאית ניחתה עַל כׇּל־אֶרֶץ נַפְתָּלִי. הפרשנים מסבירים כי המילה עַל בפסוק זה משמעותה "עִם", כלומר בן־הדד הכה את אזור כנרות יחד עם כל ארץ נפתלי [מצודת דוד, רד"ק]. כיבוש נרחב זה של נחלת נפתלי מתואר בספר דברי הימים כהכאת ערי המסכנות (ערי האוצר) של השבט [רד"ק].