ימי פילוג הממלכה הביאו עמם מציאות של סכסוך צבאי מתמשך, שהחליף את השלווה שאפיינה את הדורות הקודמים. הביטוי וְיֶתֶר דִּבְרֵי אֲבִיָּם וְכָל־אֲשֶׁר עָשָׂה מתייחס למכלול הפעולות שביצע במהלך תקופת כהונתו כמלך בירושלים [ביאור שטיינזלץ].
הציון כי וּמִלְחָמָה הָיְתָה מלמד שלא היה מדובר באירוע בודד, אלא בפשיטות ותקיפות חוזרות ונשנות באזור הגבול [ביאור שטיינזלץ], כאשר לאורך כל ימי מלכותו לא חדל אבים מלהילחם בירבעם [מצודת דוד].
עימות זה בֵּין אֲבִיָּם וּבֵין יָרָבְעָם הגיע לממדים עצומים, וכפי שמתואר בספר דברי הימים, התחוללה ביניהם מלחמה קשה שבה נפלו חמש מאות אלף איש מישראל. הרקע הצבאי של אבים היה שונה בתכלית מזה של אביו רחבעם. רחבעם גדל בימי השלווה והתענוגות של שלמה המלך, ולכן נחשב עדין ורך ולא הכיר את חוקי המלחמה. לעומתו, אבים גדל לתוך מציאות של סכסוך מתמיד וראה בעיניו את המלחמות שניהל אביו מול ירבעם. ניסיון חיים זה הפך אותו למנהיג בוגר, מחושל ומנוסה יותר בשדה הקרב כאשר עלה לכס המלוכה [רלב"ג].