אשמתו הכבדה של ירבעם מורכבת ממספר רבדים של חטא ומרידה. חומרת מעשיו נחלקת לשלושה היבטים שונים [מלבי"ם]: ההיבט הראשון הוא אֲשֶׁר חָטָא, כלומר העבירות שביצע ירבעם בעצמו. ההיבט השני הוא וַאֲשֶׁר הֶחֱטִיא, המבטא את אחריותו לכך שהכשיל את עם ישראל כולו.
ההיבט השלישי מתמקד במניע למעשיו, כפי שבא לידי ביטוי במילים בְּכַעְסוֹ אֲשֶׁר הִכְעִיס. המילה בְּכַעְסוֹ מלמדת כי ירבעם לא חטא מתוך טעות או חוסר ידיעה; הוא הכיר היטב את ה', אך בחר לפעול במזיד מתוך כוונה ברורה למרוד בו ולהכעיסו [מצודת דוד, מלבי"ם].