עלייתו של מלך חדש מלווה לא פעם בטיהור פוליטי אכזרי, שבו מניעים אישיים של הבטחת שלטון משתלבים עם גזרת השגחה עליונה. מבחינה לשונית, המילה כְמָלְכוֹ נכתבת באות כ"ף, על פי מסורת הקריאה, בשונה ממופעים דומים במקומות אחרים [רד"ק, מנחת שי].
הפעולה של בעשא, שבה הִכָּה אֶת־כָּל־בֵּית יָרָבְעָם, נבעה ממניעים פוליטיים מובהקים. מטרתו הייתה לחזק את מלכותו ולמנוע ממשפחת ירבעם לתבוע את השלטון בחזרה בעתיד [מלבי"ם, ביאור שטיינזלץ, רלב"ג]. עם זאת, ההשמדה הטוטאלית שבה לֹא־הִשְׁאִיר כָּל־נְשָׁמָה, לרבות נשים וילדים, לא הייתה רק מהלך אסטרטגי אלא עונש השגחתי שנועד לקיים את נבואת ה' [מלבי"ם]. עונש זה בא על ירבעם משום שחטא והחטיא את ישראל מתוך מודעות, במרד ובמעל מכוון כלפי ה' [אברבנאל].
התנגשות זו בין המניע האנושי לגזרה האלוהית מעוררת את השאלה מדוע בעשא נחשב לחוטא ונענש בהמשך על הריגת בית ירבעם, אם בכך קיים את דבר ה'. התשובה היא שבעשא לא פעל מתוך רצון לקיים את ציווי ה' או כדי לבער את חטאי ירבעם, שהרי הוא עצמו המשיך ללכת באותן דרכים רעות. מעשהו נבע מרוע לב ושאיפות שלטון בלבד, תוך ניצול שעת כושר בזמן שצבא ישראל נלחם נגד הפלשתים [רלב"ג].