מתיחות צבאית ופוליטית בין הממלכות המפוצלות מביאה את בעשא מלך ישראל לקדם את כוחותיו לעבר יהודה, במהלך טקטי שנועד לחסום את יריבו ולא כמתקפת השמדה כוללת [ביאור שטיינזלץ]. במסגרת מהלך זה, בעשא מחזק את גבולו הדרומי ובונה אֶת הָרָמָה. עיר זו, שבה ישב בעבר שמואל הנביא, הופכת כעת למצודה מבוצרת היטב [ביאור שטיינזלץ]. בניית הָרָמָה משמעה הקמת בניין רם וגבוה [מצודת ציון], מעין מגדל הניצב מול שערי ירושלים [מצודת דוד].
מטרת הביצור מתוארת במילים לְבִלְתִּי תֵּת יֹצֵא וָבָא לְאָסָא מֶלֶךְ יְהוּדָה. משמעות הדבר היא חסימת הדרכים הראשיות כדי למנוע מאסא אפשרות של פעולה צבאית עתידית [ביאור שטיינזלץ], ובאופן מעשי, לאפשר לחיילי ישראל להשליך אבנים מן המגדל הגבוה על כל מי שמנסה לצאת או להיכנס בשערי ירושלים [מצודת דוד]. מצור טקטי זה דחק את אסא לעמדת נחיתות שאילצה אותו לפעול [ביאור שטיינזלץ].
מבחינה היסטורית, עולה קושי כרונולוגי לגבי מועד התרחשות האירוע, שכן בספר דברי הימים נכתב כי המלחמה אירעה בשנת שלושים ושש למלכות אסא, בעוד שבעשא מלך עשרים וארבע שנים בלבד והחל את מלכותו כבר בשנת שלוש לאסא. כדי ליישב סתירה זו, מוסבר כי המניין המופיע בדברי הימים אינו מונה את שנות שלטונו של אסא, אלא את השנים שחלפו מאז פילוג הממלכה. לפי חישוב זה, בניית הרמה התרחשה למעשה בשנת שש עשרה למלכות אסא [רלב"ג].
הרקע המיידי למצור של בעשא נבע מכך ששנה קודם לכן, בעקבות הצלחותיו של אסא, החלו ישראלים רבים לערוק ולעבור לממלכת יהודה, ובעשא ביקש לחסום זליגה זו. אולם, תגובתו של אסא לאיום זה הובילה לתוצאות קשות. במקום לבטוח בה' – כפי שעשה בעבר כאשר ניצח את מחנה הכושיים – בחר אסא להישען על בשר ודם ושלח שוחד לבן הדד מלך ארם כדי שיחלץ אותו מן המצור. חטא זה של חוסר אמונה גרם לכך שהממלכה תישאר מפוצלת ולא תשוב להתאחד תחת שלטונו כפי שהחל לקרות. יתרה מכך, מכיוון שאסא נמנע מלצאת למלחמה בעצמו ופנה לעזרת מלך ארם כאילו אין לו רגליים ללכת בהן, העניש אותו ה' וגרם לכך שלעת זקנתו יחלה ברגליו [רלב"ג].