תחשבו על מצב שבו לשני מנהיגים חשובים יש בנים עם שם זהה בדיוק. איך אפשר למנוע בלבול ביניהם? זה בדיוק מה שקרה כשהמלך החדש עלה לשלטון. במקור קראו לו אביה, אבל גם למלך ישראל, ירבעם, היה בן בשם אביה. כדי לעשות סדר, הוסיפו בני ישראל את האות מ"ם לשם של מלך יהודה וקראו לו אֲבִיָּם, שזה בעצם אומר "האביה שלהם". וכך הוא התחיל למלוך עַל־יְהוּדָה.
המלכות שלו התחילה וּבִשְׁנַת שְׁמֹנֶה עֶשְׂרֵה לַמֶּלֶךְ יָרׇבְעָם. החשבון לזמן הזה הוא פשוט מאוד: רחבעם, אבא של אבים, התחיל למלוך בדיוק באותו הזמן שבו ירבעם התחיל למלוך. רחבעם היה מלך במשך שבע עשרה שנים ואז הלך לעולמו. לכן, השנה שאחרי מותו, שבה בנו אבים הפך למלך, הייתה השנה השמונה עשרה של ירבעם. לצערנו, אבים לא היה מלך טוב. הוא הושפע מההתנהגות של אבא שלו, רחבעם, והמשיך לעשות מעשים שלא מצאו חן בעיני ה'. בגלל המעשים האלו, תקופת המלכות שלו הייתה קצרה מאוד והסתיימה אחרי שלוש שנים בלבד.