העם המשיך להקריב לה' על מזבחות יחיד, ולכן הַבָּמוֹת לֹא סָרוּ. מזבחות אלו לא שימשו לעבודה זרה, שהרי אותם המלך השמיד לחלוטין, אלא הוקדשו לה' מתוך מנהג שהשתרש בטרם נבנה בית המקדש. עם זאת, המשך ההקרבה בהן נחשב לחטא, שכן מרגע בניית המקדש נאסרה העבודה בכל מקום אחר. רַק, כלומר אבל, חרף המנהג הפסול של העם, לְבַב אָסָא הָיָה שָׁלֵם עִם ה'. המלך שמר על נאמנות מוחלטת לאורך כל חייו, והכתוב בוחר להדגיש את מהותו הרוחנית ויושרו האישי.
מלכים א, פרק ט״ו, פסוק י״ד
וְהַבָּמ֖וֹת לֹא־סָ֑רוּ רַ֣ק לְבַב־אָסָ֗א הָיָ֥ה שָׁלֵ֛ם עִם־יְהֹוָ֖ה כׇּל־יָמָֽיו׃ {ס}
שיתוף הפסוק
רוצים להנציח נופל?
הקדש פסוק זה לחלל צה״לנעזרתם בפירוש שלנו ומצאתם בו ערך?
עזרו לנו להגדיל תורה ולהאדירה. תחזוקת האתר והשבחת התוכן כרוכות בהוצאות מרובות. תרומה קטנה שלכם תסייע לנו להחזיק את הפלטפורמה ותהפוך אתכם לשותפים מלאים בהנגשת חוכמת המקרא.
תרמו עכשיומה דעתכם על הפירוש?
התחברתם? יש לכם חידוש או הארה על הפסוק שלמדתם כאן? נשמח לשמוע!
ההערות שלכם חשובות לנו ועוזרות לשפר את הפירוש.