אכיש מלך גת מגיב בכעס ובפליאה כלפי עבדיו על שהביאו אדם מעורער בנפשו לחצרו. הוא זועם ושואל חֲסַר מְשֻׁגָּעִים אָנִי, שכן משפחתו הקרובה כבר יצרה מהומת שיגעון בתוך הארמון, ואין לו כל צורך באדם נוסף שיצטרף להמולה. המלך מוסיף ומתפלא הֲזֶה יָבוֹא אֶל בֵּיתִי, מאחר שמצבו של דוד נראה קיצוני מכדי לשמש אפילו כבדחן חצר, ולא ייתכן שהשומרים היו מאפשרים לו להיכנס על דעת עצמו. בזכות העמדת פני משוגע זו, הפלשתים הניחו לדוד לנפשו והוא הצליח להימלט בשלום.
שמואל א, פרק כ״א, פסוק ט״ז
חֲסַ֤ר מְשֻׁגָּעִים֙ אָ֔נִי כִּֽי־הֲבֵאתֶ֣ם אֶת־זֶ֔ה לְהִשְׁתַּגֵּ֖עַ עָלָ֑י הֲזֶ֖ה יָב֥וֹא אֶל־בֵּיתִֽי׃ {פ}
שיתוף הפסוק
רוצים להנציח נופל?
הקדש פסוק זה לחלל צה״לנעזרתם בפירוש שלנו ומצאתם בו ערך?
עזרו לנו להגדיל תורה ולהאדירה. תחזוקת האתר והשבחת התוכן כרוכות בהוצאות מרובות. תרומה קטנה שלכם תסייע לנו להחזיק את הפלטפורמה ותהפוך אתכם לשותפים מלאים בהנגשת חוכמת המקרא.
תרמו עכשיומה דעתכם על הפירוש?
התחברתם? יש לכם חידוש או הארה על הפסוק שלמדתם כאן? נשמח לשמוע!
ההערות שלכם חשובות לנו ועוזרות לשפר את הפירוש.